יש בנמצא מספר חלוקות רווחות לסוגי יינות ביניהן: חלוקה לפי אחוזי הסוכר שבמשקה וחלוקה לפי סוגי הענבים המרכיבים את הפרי.
את היינות השונים נוטים לחלק למספר קבוצות בהתאמה לאחוזי הסוכר שבהם, עיניין הנקבע בתהליך ההפקה והייצור של היין:
- יין יבש– כידוע בתהליך ייצור היין מוסיפים שמרים, כאשר אילו מכלים את הסוכר לגמריי בתהליך הייצור וההפקה אנחנו נקבל יין יבש. ביין יבש ריכוז הסוכר לא עולה על 4 גרם סוכר לליטר.
- יין יבש– כידוע בתהליך ייצור היין מוסיפים שמרים, כאשר אילו מכלים את הסוכר לגמריי בתהליך הייצור וההפקה אנחנו נקבל יין יבש. ביין יבש ריכוז הסוכר לא עולה על 4 גרם סוכר לליטר.
- יין חצי יבש– כאשר משאירים מעט מן הסוכרים ולא ממתינים שהשמרים יכלו את כל הסוכר מתקבל יין חצי יבש. ביין חצי יבש ריכוז הסוכר נע בין 4 ל-15 גרם סוכר לליטר.
- יין חצי מתוק– אם משאירים יותר סוכר מבתהליך הייצור של היין החצי יבש מתקבל יין חצי מתוק. ביין חצי מתוק אחוז הסוכר בו נע בין 15 ל-50 גרם סוכר לליטר.
- יין מתוק– במידה וכמות הסוכר הנותר גדולה מ-50 סוכר לליטר נאמר כי היין הוא מתוק.
- כדאי לדעת: כוס יין יבש מכילה בין 80 ל-95 קלוריות כאשר ככל שהיין מתוק יותר כך כמות הסוכר בו גדולה יותר ועל כן גם משמין יותר.
חלוקה נוספת של יינות היא פועל יוצא של מספר סוגי הענבים המעורבים בייצור והפקת היין:
- יין גנרי - זהו יין המופק מכמה סוגים של ענבים למשל גם מקברנה סובניון וגם ממרלו.
- יין זני - זהו יין המופק מלפחות 85 אחוזים מאותו סוג של ענב, למשל 85 אחוזים מסוג הענב קברנה סובניון.
יש כמה מושגים שכל חובב יינות צריך להכיר, מושגים אלו קשורים לטעמם ולריחותיהם של היינות והתחושה שהם מותירים בחיך של השותה. עבור המבינים ביין אלו הם מילים שימושיות, שפה בינלאומית של ממש שתכליתה, כאמור, לתאר את טעמו וטיבו של היין ואת השפעתו על החושים שלנו:
- בוקה - בוקה זהו מונח לתיאור ניחוחו של היין כפועל יוצא של דרכי השימור והיישון של היין. מאחר ותהליך יישונו של היין מתבצע בחביות בתוך מרתפים, כל אלו מותירים את ניחוחם על המשקה. גם השמרים מהם מופק היין יכולים להשפיע על הבוקה של היין כמו גם גופרית. לסיכום הבוקה של היין מושפע ממספר פרמטרים וניחוחו לא תמיד ניחוח סטנדרטי אך יש בו להעיד על טיבו של היין.
- גוף - גוף היין יכול לקבל ערך אחד מתוך שמונה ערכים קיימים: בינוני, קל, מלא, חלש, כבד, עגול. מונח זה תכליתו לתאר את מידת הכובד של היין, זוהי התחושה הנותרת בחיך כתוצאה מצמיגות היין. כאשר מבחינת האיכות ככל היין "כבד" יותר כך הוא נחשב לאיכותי יותר. נתאר יין כבעל גוף "כבד" אם טעמו נותר על הלשון זמן מה לאחר שלגמנו ממנו בעוד שיין בעל גוף "קל" לא יותיר את טעמו על לשונינו לאורך זמן.
- עפיצות - עפיצות זהו מושג המאפיין יינות אדומים ואינה חלה על יינות לבנים. העפיצות היא אותה תחושת יובש בפה, חספוס והקהייה בשיניים הנותרת בחלל הפה לאחר שתיית יין אדום. העפיצות מושפעת במידה רבה מן הטנין. מידת העפיצות נקבעת למעשה על פי הקלות שבה הלשון זזה ונעה בחלל הפה לאחר השתייה.
- ארומה - הארומה היא ריחו של היין. ריח זה הוא פועל יוצא של זן הענבים ממנו הופק היין. כך למשל הארומה של יינות אדומים מתוארת על פי רוב במונחים של פירות ותבלינים, לפעמים אפילו במונחים של טבק ושוקולד. בעוד שהארומה של יינות לבנים מתוארת במונחים של פרחים ופירות אקזוטיים.
- סיומת - הטעם שנותר בפה לאחר טעימת היין, ה- After Taste. טועם יין מקצועי יותיר את הפה סגור לאחר הטעימה וינשום רק מן האף ויחוש בסיומת של היין. סיומת יכולה לקבל ערכים רבים : היא יכולה להיות ארוכה, מעניינת, טובה, מאוזנת, טעימה, יבשה, עדינה, עשירה, בינונית, חדה, חלקה, אלגנטית, קצרה, עגולה, מאכזבת וכו'.
- חומציות – כשמתארים מידת חומציות מדברים על טעמו של היין. השאיפה היא להגיע לאיזון עדין והרמוני של חומציות, שכן יין בעל חומציות גבוהה מדי טעמו יהיה חמוץ וצורם בעוד שהעדר כל חומציות מעידה על יין חלוש. עלל מפיקיהיין מוטלת המשימה להביא את היין לרמת חומציות עדינה.
- טנין - טנין זהו חומר אורגני ומר המצוי בחביות עץ אלון, בקליפות הענב ובחרצניו. הטנין משפיע על חומציותו של היין, ואחראי על שימורו. באופן כללי ניתן לומר כי מידת הטנין ביין לבן היא נמוכה יחסית בעוד שביין אדום מידת הטנין גבוהה. הטאנין הוא זה שיקבע את עפיצותו של היין בסופו של עיניין.
הבהרה
אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע המופיע באתר. השתיה אסורה למי שלא מלאו לו 18 שנים. אנא - שתו באחריות!
