ליקר

ליקר נחשב למשקה דומיננטי וטעמו מתוק. סוד הפקת הליקר וטעמו המתוק טמונים בתיבול המיוחד שלו. את הליקר מתבלים על פי רוב בדבש, שמנת, שוקולד, מיני תבלינים, פירות ואף אגוזים.

ניתן למצוא ליקרים בריכוזי אלכוהול שונים החל מחמישה עשר אחוזי אלכוהול ועד חמישים וחמישה אחוזי אלכוהול.

שמו של הליקר מגיע מן המילה הלטינית Lliquifacere שמשמעותה התמוססות, והיא נשענת על תהליך הפקת הליקר כאשר הכוונה היא להתמוססותם של החומרים המספקים את טעמו המיוחד של הליקר.

סוגים שונים של ליקר

ישנם מספר סוגים של ליקר, הנחלקים לפי התיבול הדומיננטי שמרכיב אותו:

שנאפס - יש הרואים בשנאפס סוג של ליקר אחרים רואים בשנאפס משקה עצמאי שאינו שייך דווקא למשפחת הליקרים. על פי רוב שנאפס מופק משאריות הנותרות מייצור של מיץ. השנאפס מופק בתהליך של זיקוק והוא נטול כל חומרי טעם. מה שכן מוסיפים לו זה מיני חומרים ארומטיים המשווים לו את טעמו וניחוחו הייחודי. השנאפס מיוצר בעיקר בהולנד ובארצות הסקנדינביות. המשקה מכיל ארבעים אחוזי אלכוהול. השנאפס מוגש קפוא בכוס של שוט.

• ליקר עשבים - ליקר זה מבוסס על עשבי תיבול משום כך הוא מאופיין במרירות. ליקרים המבוססים על עשבים מכילים על פי רוב ריכוזי אלכוהול גבוהים יחסית הנעים בין שלושים וחמישה אחוזי אלכוהול לבין חמישים וחמישה אחוזי אלכוהול. מותגים מפורסמים המתבססים על תיבול עשבי תיבול הם היגרמייסטר , הבנדיקטין, השארטרז והפסואה.
• ליקר על בסיס שמנת - מי לא מכיר את האייריש קרים - שיקום. זהו מותג ליקרי ידוע, בעל אחוז אלכוהול נמוך עד כשבעה עשרה אחוזי אלכוהול, המכיל שמנת , קפה וויסקי אירי. חברת בייליס היא מבין החברות הנודעות ביותר המייצרות אייריש קרים כמו גם בושמילס קרים מותגים קצת פחות מוכרים הם מילווד וקרוליינס. תהליך הפקת האייריש קרים כולל העברת חשמל כדי שמולקולות הוויסקי והשמנת לא ייפרדו. את האייריש קרים נהוג לשתות כתוספת לקפה, באופן נקי – ללא כל תוספת, כחלק מקוקטייל ועם קרח.

איך מכינים ליקר ?

ישנן כמה שיטות להכנת ליקר ביתי אמנה שתיים מהן:

• השרייה באלכוהול - בתהליך זה מכניסים לשרף או לוודקה פרי חתוך ותבלינים, סוגרים ומשרים, לאחר שמתקבל הצבע וטעם, מסננים את הפירות מוסיפים מי סוכר ומשרים את המשקה ליישון עד שהטעמים יתמזגו.
• השרייה בסוכר - זוהי עוד דרך להפיק ליקר. בדרך זו צריך להשתמש בפירות עתירי סוכר כגון אפרסקים, ענבים, שזיפים וכו'. מגלענים את הפר , וחותכים אותו. משרים את הפרי בסוכר בכלי המכוסה בד כלשהו ובוחשים מדי פעם. לאחר שרואים שכל הסוכר נמס ונותר רק סירופ מסננים את הפרי ומוסיפים אלכוהול כגון וודקה או שרף. מכניסים לכל סוגר ואטום למשך שבועיים במקום קריר עד שיתמזגו הטעמים.

הכנת ליקר מסחרי

על פי רוב הליקרים המסחריים מופקים על בסיס נקי של אלכוהול, אליהם מוסיפים תיבול וממתיקים אותם. חלק אחר מן הליקרים מבוססים על משקאות בסיס אחרים כגון וודקה שהזכרתי קודם לכן או ויסקי, ג'ין, רום, ואף ברנדי ו-טקילה.

אולם חשוב לדעת שאין מונופול על הליקר וחברות רבות מוציאות ליקרים ואינם חושפות את המתכון שלהן וכך זה נשאר בגדר תעלומה.

קצת על ההיסטוריה של הליקר

יש עדויות לכך שהליקר הראשון הופק בסוף ימי הביניים, בסביבות המאה ה-13, באיטליה, על ידי נזירים שביקשו למצוא נוזל המשמר צמחים המיועדים לריפוי. משום כך היו ליקרים אלו די מרים.

הבהרה

אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע המופיע באתר. השתיה אסורה למי שלא מלאו לו 18 שנים. אנא - שתו באחריות!